מילונית - סיכומים חינם
מקצועות לימוד:
מתמטיקה
אנגלית
מחשבים
לשון והבעה
ביולוגיה
בוטניקה (צמחים)
פיזיקה
כימיה
היסטוריה
ספרות
תנ"ך
אזרחות
גיאוגרפיה
חינוך תעבורתי
כלי עזר:
ציוני בגרות
שימושון
הפיכת עברית
מחשבון
פונטים
מערכת האתר:
מילונית - ראשי
אודות מילונית
יצירת קשר
פרסום באתר
עזרה לאתר
מפת האתר
משפט פשוט

ניתן לזהות משפט פשוט כך - אם במשפט יש פועל (נשוא) אחד ונושא אחד.

הנושא:

קיימים 2 סוגי נושאים:
1. נושא מפורש ( רגיל).
2. נושא סתמי.

כדי לזהות נושא נעזר בשאלות הבאות :
1. מי?
2. מה?

נושא סתמי: הוא נושא שבו אנו לא יודעים מי עשה את הפעולה. הכוונה למילים כמו:
פלוני, אלמוני, מישהו, משהו. נושא סתמי יכול לבוא בתוך פועל, ברבים בלבד, בלי שיש ליד הפועל ציון של הגוף המבצע, לדוגמא: מרכלים (נושא סתמי + נשוא).
דוגמא למשפט שבו הנושא הוא לא סתמי: הם (נושא מפורש) מדברים (נשוא) עליי.

נושא מפורש: ידוע מי מבצע את הפעולה: הוא (נושא מפורש) סיפר לי.

* אסור שתבוא לפני נושא מילת יחס.

הנשוא:

קיימים מספר סוגי נשואים:
1. נשוא פועלי- נשוא שהוא פועל לדוגמא : מדברים. כאשר יש משפט עם פועל, קודם נזהה את הנשוא ורק אז נעבור לנושא.
2. נשוא שמני- נשוא שהוא שם. במקרים אלה, קודם נזהה נושא במשפט ואח"כ את הנשוא. בדר"כ נשוא שמני יהיה שם מיודע.

שם מיודע הוא: שם פרטי, שם גוף, שם בצירוף ה' הידיעה, כינוי קניין ( שמיכות), כינוי רומז (זה,זאת,אלו).

כשיש במשפט 2 שמות מיודעים, הראשון הוא הנושא והשני הוא הנשוא:
זה (נושא, כ.רומז) דני (נשוא,שם פרטי).
*נשוא שמני ניתן לזהות גם ע"י החדרה של אוגד.

3. משפטי "אסור לעשן"- במשפט זה הנשוא הוא "אסור" ו "לעשן" זה הנושא.
הנושא הוא סתמי והנשוא קרוי "נשוא מודאלי": אסור, מותר, כדאי, מומלץ, קשה,
קל. נשוא מודאלי יבוא רק לפני שם פועל. כדי לוודא שהנשוא מודאלי הופכים את
המשפט: לעשן (נושא) אסור (נשוא).

4. משפטי "עליי ללכת"- במשפט זה הנושא הוא שם העולה ללכת (נושא מפורש).
הנשוא הוא מילת היחס על בצירוף גוף: עליי (נושא+צי) ללכת (שם פועל).
(על בנטייה).

5.נשוא מורחב- נשוא מורחב בא מהמילה רחב. הכוונה לנשוא שהוא יותר ממילה
אחת. יש סוגים שונים של נשוא מורחב:
1.פועל עזר + שם פועל.
2.ניב\ביטוי (אין לפרק ניבים וביטויים).
3. שני פעלים ברצף + ו' החיבור ביניהם.

א.בצירוף התחיל ללכת, המילה "ללכת" היא עיקר הפעולה.
המילה "התחיל" נותנת לנו דיוק בפעולה. כלומר, פועל בעזר מעניק לנושא
דיוק בפעולה (התחלה,אמצע,סוף). ולכן התחיל ללכת זה נשוא מורחב.

ב. את הניב: הוא "יצא מדעתו" לא מפרקים ומנתחים כנשוא מורחב.
כמו שהוא כאשר המילה "הוא" זה הנושא.
בדר"כ כאשר מפרקים את הניב המשמעות המתקבלת היא שונה.

ג. "המורה חזר ואמר שקט"! במשפט זה "חזר ואמר" הם פועל אחרי פועל ולכן
זה נשוא מורחב.

האוגד:

קיימים 5 סוגי אוגד (האוגד בא לאגד בין הנושא לנשוא):

1. כינוי גוף III : הוא, היא , הם והן. רק כאשר ניתן להשמיט אותם מתוך המשפט ולא
לגרום לשינוי במשמעות המשפט. למשל: הילד (נושא) הוא ( איגד)
יפה (נושא). ניתן להשמיט את "הוא" בלי לשנות את משמעות המשפט
לכן "הוא" זהו אוגד.

2. המילה "אין": המילה אין יכולה להחשב כאיגד וגם לפעמים כנשוא פועל.
כאשר אפשר להחליף את המילה "אין" ב"יש" לפנינו נשוא. כאשר
ניתן להחליף את המילה "אין" במילה "לא" לפנינו אוגד (יש לראות
במילים כמו אינני, אינך וכד' נושא + אוגד). למשל אינ (אין=אוגד)
ני (אני= נושא מפורש) יפה (נשוא שמני).

3. נהפך,נהיה,נעשה: הפעלים באים לציין, שינוי מצב, תהליך והתהוות של מצב חדש.
פעלים אלו יכולים להיות גם נשוא!.
במשפט: השמים נהיו (אוגד) אדומים. "נהיו" הוא אוגד משום
שאפשר להחליפו ב "נהפכו" או ב"נעשו", או להשמיט בכלל את
המילה. אחרת, זה נשוא.

4. כינוי רומז: זה,זו, זאתי, אלה, אלו וכדומה ( ללא תוספת ה' הידיעה לדוגמא" הזה!)
למשל: אילת (נושא) זו (אוגד) עיר יפה {המילים עיר יפה (נשוא שמני)}.
(ניתן להחליף גם בגוף III).

5. השרש ה.י.ה: היה, הייתה, היו, וכד'. למשל: יוסי היה (אוגד) תלמיד. ניתן להשמיט את היה.

*האוגד מתאים במין ובמספר לנושא.

הערה: כאשר קיים השרש ה.י.ה במשפט נעביר להווה, אם קיבלנו גוף III סימן שלפנינו אוגד. אם קיבלנו את המילה "יש" זהו נשוא.
המשלימים:

קיימים משלימים לפועל ומשלימים לשם:

1. המשלים של שם יקרא בשם לואי. הוא עונה על שתי שאלות מרכזיות: איזה? של?.
הלואי יהיה צמוד לשם שהוא מתאר אותו ויתאים לשם שהוא מתאר במין, במספר
וביידוע. למשל: הילדים (נמשא) היפים (זכר,רבים,ה' הידיעה, איזה?) יושבים (נושא).

קיימים סוגים שונים של לואי. רוב הלואים ילמדו אחר: השם שהם מלווים אותו, חוץ מלואי כמות שיעמוד לפני השם שהוא מלווה אותו: שלושת (ל' הכמות) הבנים (נושא) יושבים (נמשא).

2. משלימי הפועל- קיימים 2 סוגים של משלימי פועל.
א. תאורים.
ב. מושאים.
(נשוא שמני ש"ח בלבד יכול לקבל השלמה של מושא, תאור או לואי).

המושאים:

קיימים 2 סוגים של מושאים: ישיר ועקיף.

מושא ישיר: יענה על השאלות: את מי? את מה?. תמיד נבדוק האם ניתן להוסיף
את מילת היחס "את" כדי שלא נתבלבל עם נושא.

מושא עקיף: יענה בדר"כ על השאלות ב-(במי? במה?) ל-(למי? למה?)
ע- (עם מי? עם מה?) מ- (ממי? ממה?);(בלעמ).

חלקי המשפט המביעים עמדה

ק (קריאה) פ (פנייה) ה (הסגר).

חלקים אלו יכולים לבוא בכל מקום במשפט (התחלה, אמצע, סוף). הם יופרדו ע"י פסיקים משאר חלקי המשפט.

קריאה:

מילים כמו: היי!, הידד!. מילות עידוד.

פנייה:

כדי לזהות האם יש לפניי נושא או פנייה נשמיט את המילה, ואם אחרי ההשמטה נותר במשפט נושא. סימן שהמילה שהושמטה היא פנייה. לדוגמא:
יוסי (פנייה), לך(נו'+נש') הביתה (ת.מקום).
הפנייה מדבר על החלק למי המשפט מופנה.

הסגר:

ישנם שלושה סוגי הסגר:
1.ביטויי ש"ס- בעזרת השם, אי"ה,בס"ד,ז"ל.
2.רגשות- לשמחתי, לצערי, לדאבוני.
3.דעות והערכות- לדעתי, להערכתי.

התמורה:

תמורה היא סוג של לואי. גם היא כמו הלואי מלווה שמות, יש סוגים שונים של תמורות.
אחת השיטות לזיהוי תמורה היא החלפת מקומות בין השם לתמורה כדי ליצור שינוי המשמעות. סימן מזהה נוסף לזיהוי תמורה הוא השמטה של התמורה ובדיקה שמשמעות המשפט לא השתנתה. למשל: רה"מ (נושא יל'), אריאל שרון(תמורה), טס (נשוא) אתמול (ח.זמן) לבריטניה(ח.מקום).

התמורה היא סוג של לואי ולכן מצטרף לשם. יש מס' סוגי תמורה:
1. תמורה מזהה: ראש הממשלה, אריאל שרון, אכל פיצה.
אריאל שרון – תמורה לרה"מ. התמורה הינה מזהה משום שהיא שווה
בתוכנה לשם שהיא מלווה אותו. אפשר לשים סימן שווה (=) ביניהם.
2. תמורה מפרטת: אכלתי ממתקים (ביטוי מכליל): שוקולד,סוכריה ומסטיק (תמורה
מפרטת ל"ממתקים").
3. תמורה מצמצמת: כל(ל) השכנים(נו') ישבו(נש') – כל השכנים (ל+נו'), למעט דני
(תמורה מצמצמת),ישבו (נש').
באה לצמצם מתוך גולין גדול. מילים כמו: במיוחד, למעט, מצביעים על תמורה מצמצמת.

הערות:

1.נשוא שמני מסוג ש"ח (הלב?!) יכול לקבל הלשמות של פועל ושל שם: הילד (נושא) שמן (נשוא) מאוד (ל').
2.המילה "עם" יכולה להיות מ.עקיף או ח.אופן. אם ניתן להחליף את המילה עם במילה בלי אז היא תאור אופן: שוחחתי עם (לא ניתן להחליף) משה.
3.המילה "ב" יכולה להיות מ.עקיף או ח.אופן. אם אפשר להחליף את "ב" במילה "במי" זהו מושא עקיף. אם אפשר להחליף את "ב" ב"בעזרת" זהו תאור אופן.
4.המילה "ל" יכולה להיות מ.ע או ח.תכלית. אם ניתן להחלפה במילים: בשביל,כדי,למען זהו תאור תכלית. אם אי אפשר זהו מושא עקיף.
5.תאור תכלית(למה?בשביל?) תאור סיבה(למה, בגלל, עקב).
6.המילה "בלי" יכולה להיות תאור אופן כאשר מחליפים אותה עם המילה "עם".
7.אם... אז... = תאור תנאי.
8.ח.תכלית עונה על בשביל, כדי, למען, והוא א.מטרה.
9.תאור ויתור עונה על: למרות, על אף, אף על כדי (לא אף על פי). (תאור "לא נורמלי" נוגד את מה שאומרים).


לומדים עם Wall Street
כל הזכויות שמורות © 2005-2012 לימודים לומדים רק במילונית!